מה אכפת לתקנון

פעם – כך מספרים החלוצים – היה תלוי פוסטר של סטלין בחדר האוכל שכל קיבוץ, איחוד או מאוחד, שמחשיב את עצמו. הסוציאליזם היה קשה, חסר מעצורים ופשרות. הילדים היו מוצרים של הקולקטיב וכל אחד היה באמת מקבל לפי יכולתו וצרכו. זה היה פעם. אז הילדים נעשו מבוגרים והחליטו, במודע ולא, להלחם נגד ההחלטות של הוריהם, בנכונות ובשגויות. אז וויתרו על הלינה המשותפת והילדים חזרו לבתי ייצרניהם כמו חיילים שחוזרים לאחר מלחמת התשה. פעם רבו על אידאולוגיות, היום רבים על פרנסה (ככה אומר אבא) . האידיאולוגיה הקיבוצית שכל כך אהבנו עומדת בפני פשיטת רגל. זה לא סיפור חדש. יותר אפשר לראות פה