עגלה עם שושה

ישבתי כרגע בביית של הדודה. הכל נראה אותו דבר, כאילו שלפני כמה דקות היא ישבה לה ופתחה את קופסת העוגיות שתמיד היו מוכנות, כשאני בא לבקר. עוד לא ביקרתי את הקבר, אוליי אני מחכה שמישהו יגיד לי שזה הכל היה סיפור שמישהו עם חוש הומור מקברי המציא כדי שאני יבוא לביקור. אבל הנה באתי וכולם אומרים לי שלום ומוסיפים שמשתתפים בצערי. ואני אומר שאין בעיה, ששלומי טוב, שבגרמניה יש שפה ויש עבודה ולא קשה. אבל בעצם בא לי להגיד שאני מתגעגע, שנמאס לי לפספס את הדברים החשובים, לשמוע בטלפון על השינויים והחוויות שקובעות את מהלך החיים. שנמאס לי לרדוף ולברוח ושבא לי להתיישב בנוחות ולהקשיב לכל מי שרוצה לספר או לשאול, או סתם לשבת ולשתוק. ועכשיו העגלה כבל בלי שושה והיא ממשיכה להסתובב, מחפשת סוסה חדשה בלי מושכות.

herzenswarm

bin wieder daheim und es ist gut so. zum ersten mal nach langer zeit komme ich gerne an, freue mich auf die alt vertrauten gesichter, auf den verlangsamten gang und auf den vollen teller im dining hall. irgendwas hat sich seit dem letzten mal getan – ich sehe den kibbutz in einem anderen licht, kann es noch nicht ganz in worten fassen. es hat was ruhiges, versoehnliches, der trotz fehlt, stattdessen kam eine art distanzierte verstaendlichkeit fuer den umgang miteinander. scheisse, das hoert sich ja fast jesuitisch an. habe gerade versucht, auf hebraeisch weiter zu schreiben und wordpress hat den text gnadenlos direkt wieder gestrichen, als wollte es mir sagen, dass diese sprach-form fuer diesen rahmen unangebracht sei.
gerade im haus der tante gewesen. die schraege kraeuter-essende (als haette sie mindestens 4 maegen) und angstfreie (gewagte lebensmethode) tochter und ihr entspannter kuenstler-sohn (der ist ja echt ein cooler kerl) waren damit beschaeftigt, ordnung zu machen, spreu vom weizen zu trennen, zu entscheiden, was geht und was bleibt, was mitgenommen wird und was in den muelleimer gegenueber befoerdert wird. und ich stehe mitten in diesem durcheinander von dingen und gefuehlen und versuche, mich nur dosiert beruehren zu lassen.